<h1>פסקי ריא"ז — ברכות</h1>
<h2>דף לז.</h2>
ולחם העשוי לכותח, שאופין אותו וכותשו לכותח, אם עשאו כעכין, שהוא כעין גלוסקאות, חייב בחלה, אע"פ שאינו עשוי לאכילה חוששין שמא ימלך עליו לאכילה, הואיל והוא עשוי כתקון לחם. ואם עשאו כלמודים, שהם כעין לוחין ארוכין, הואיל ואינן כתיקון לחם (ו)אין חוששין שמא ימלך עליהם ללחם ופטורין מן החלה, וכעניין זה ביארנו בהלכות מסכת פסחים בפרק כל שעה.
<h2>דף מו.</h2>
מי שאין לו מים ליטול ידיו יקנח ידיו בצרור ו(מ)[ב]עפר ובקסמין. ויש מגדולי החכמים שהיה מקלל מי שמחזר אחר המים, שמא יעבור זמן קרית שמע, אלא מקנח ידיו בדברים הללו. ולא אמרו כן אלא לקרית שמע, אבל לתפלה צריך לחזר אחר המים. ואם היה מהלך בדרך והיו [המים] בדרך לפניו, מחזר אחריהם עד פרסה. ואם המים לאחריו אפי' מיל אינו חוזר, אלא מנקה ידיו בשאר דברים ומתפלל. ואם היה פחות ממיל חוזר בעבור המים. ונראה בעיניי שאע"פ ששעת התפלה עוברת צריך לחזר [אחר] המים, ומוטב שיתפלל תפלה אחר זמנה [כב"ה].
<h2>דף נד.</h2>
אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו וכדי שיכיר בין איסר לפונדיון, והפונדיון שני איסרין. היה נר טמון לו בחיקו, או בפנס, או שראה שלהבת ואינו משתמש לאורה, או שנשתמש לאורה ולא ראה שלהבת, כגון שהיתה בקרן זוית, אינו מברך עד שיראה השלהבת וישתמש לאורה. אין מחזרין על האור לברך עליו כדרך שמחזרין על שאר המצוות. וכן נראה בעיניי, שאין מחזרין אחר הבשמים אלא אם היו מצוין לו מצוה לברך עליהם במוצאי שבתות, ואם לאו אין מחזרין אחריהן.
<h2>דף נו.</h2>
הקורא קרית שמע צריך לדקדק באות[י]ותיה וליתן ריוח בין הדבקים, כגון בכל לבבך, על לבבך, בכל לבבכם, על לבבכם, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, אותו וזכרתם, תזכרו ועשיתם, הכנף פתיל, אתכם מארץ, ואם קרא ולא דקדק בהם יצא. ולא יקרא היום על לבבך, שנראה כאומר היום על לבבך ולא מחר על לבבך, אלא סומך היום לאשר אנכי מצוך, כמו שמבואר בפרק מקום שנהגו.
אחר שקורא פסוק ראשון אומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בחשאי, שאינו משמיע לאזנו, לפי שאינו כתוב בתורה, אלא יעקב אבינו אמרו, שראה בניו שהיו מיחדים שמו שלהקב"ה, כמו שמבואר בפרק מקום שנהגו. ונראה בעיניי שאם לא אמרו אין מחזירין אותו.
<h2>דף קב:</h2>
במוצאי שבתות וימים טובים מבדילין על היין ואין מבדילין על הפת, כמו שביארנו, וכך היא שטת רבינו יצחק. היו לו שתי כוסות, מבדיל בתחלה על כוס ראשון, שאסור לטעום בלא הבדלה, וכוס שיני מניחו [לברך] עליו ברכת המזון, שברכת המזון טעונה כוס, כמבואר בקונטרס הראייות. אם אין לו אלא כוס אחד, הרי זה מניחו לאחר המזון ואוכל סעודתו קודם שיבדיל, הואיל ואין לו אלא כוס אחד, ולבסוף מברך על אותו הכוס בתחלה ברכת המזון ואחר כך בורא פרי הגפן, ואחר כך על הבשמים ואחר כך בורא מאורי האש ואחר כך הבדלה, ושותה את הכוס. וכן אם היה אוכל מבעוד יום ונמשכה סעודתו אחר חשיכה, אם יש לו שתי כוסות מבדיל על הראשון ומברך ברכת המזון על השני, ואין לומר שניהן על כוס אחד, שאין עושין מצוות חבילות חבילות, ואם אין לו אלא כוס אחד משלשלן כולן עליו, כדרך שביארנו, כמבואר בקונטרס הראייות. ואין צריכין לברך על הבשמים במוצאי יום טוב אלא במוצאי שבת לחול בלבד, כמו שביארנו בהלכות ערבי פסחים.
<h2>דף קג:</h2>
גמר סעודתו ונטל ידיו במים אחרונים, כבר נאסר לו לאכ[ו]ל ולשתות, תכף לנטילת ידים ברכת המזון. וכן אם אמרו תן יין שנברך ברכת המזון נאסר להם לשתות בלא ברכה, כמו שביארנו בהלכות ערב פסחים.
היה נמלך בתוך סעודתו על כל כוס וכוס, שלא היה דעתו לשתות אלא כוס אחד, ואחר כך נמלך לשתות עוד כוס אחר, הרי זה מברך על כל כוס וכוס. וכבר ביארתי בהלכות ערב פסחים, שאינו צריך לברך לבסוף על כל כוס, אלא בברכה אחת פוטר את כולם על הברכה האחרונה.
<h2>דף קד:</h2>
כל הברכות כולן פותח בהם בברוך וחותם בהם בברוך, חוץ מברכת הפירות וברכת המצוות, שהם ברכות קטנות, ופותח בהם בברוך ואינו חותם בהם בברוך. וברכה הסמוכ' לחברתה חותם בה בברוך ואינו פותח בה בברוך, וברכה אחרונה שלקרית שמע הרי היא ברכה הסמוכה לחברתה.
כשהקיץ משנתו אומר אלהיי נשמה שנפחת בי טהורה, אתה יצרתה בי ואתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד ליטלה ממני ואתה עתיד להחזירה בקרבי לעתיד לבוא, כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך [ה' אלהי ואלהי אבותי], בא"י המחזיר נשמות לפגרים מתים. כשישמע קול התרנגול, אומר ברוך הנותן לשכוי בינה. כשפותח עיניו אומר ברוך פוקח עורים. כשעומד ממטתו, אומר ברוך זוקף כפופים. כשלובש, אומר ברוך מלביש ערומי', כשחוגר חגורתו, אומר ברוך אוזר ישראל בגבורה. כשמתעטף בטליתו, אומר ברוך אשר קדשנו במצוותיו וצונו להתעטף בציצית. כשפורס סודרו על ראשו, אומר ברוך עוטר ישראל בתפארה. כשפושט רגלו להלך, אומר ברוך רוקע הארץ על המים. כשמהלך, אומר ברוך המכין מצעדי גבר. כשנועל מנעלו, אומר ברוך שעשה לי כל צרכיי. כשרוחץ ידיו, אומר ברוך אשר קדשנו במצוותיו וצונו על נטילת ידים. כשרוחץ פניו, אומר בא"י אמ"ה המעביר חבלי שינה מעיניי ותנומה מעפעפיי ותרדמה מאישון בת עין, יהי רצון מלפניך י' אלהיי שתתן חלקי בתורתך, ודבקני במצוותיך, וכוף את יצרי להתשעבד לך, ותרגילני לדבר מצוה ואל תרגילני לדבר עבירה ועוון, והשלט בי יצר טוב ואל תשלט בי יצר רע, וחזקני במצוותיך, ואל תביאני לידי חטא ולא לידי נסיון [ולא לידי בזיון] ורחקני (ב)[מ]יצר הרע ודבקני ביצר טוב ורחקני מכל מה ששנאת וקרבני לכל מה שאהבת, ותנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואיי, בא"י גומל חסדים טובים. ונהגו לומר כל אילו הברכות ביחד לאחר שרוחץ ידיו ופניו. וכל ברכה שלא נתחייב בה אינו מברך אותה, כגון ביום הכפורים ובתשעה באב שאין בהם רחיצה אינו מברך על נטילת ידים ולא המעביר חבלי שינה מעיניי, וכן אם לא נכנס לבית הכסא אינו מברך אשר יצר, וכן אם לן בכסותו כשניעור אינו מברך מלביש ערומים, וכן כל שאר הברכות, וכן ביאר רבינו משה. ומז"ה אומר שאין ראוי להתחיל הברכות מאלהיי נשמה, [לפי שאין בה פתיחה בברוך], אלא מתחיל מאשר יצר, שפותח בה בברוך, וברכת אלהיי נשמה היא הברכה הסמוכה לחברתה. ואין סדר התלמוד כדבריו. ואם רצה לברך אלהי נשמה ברכה לעצמה הרשות בידו, כמבואר בקונטרס הראייות, [בתחילת כתובות], בראיית י"א, וכך היא בסידור הגאונים. ונראה בעיניי שכל שעה שאדם צריך לרחוץ ולטהר ידיו מברך על נטילת ידים, כמבואר בקונטרס הראייות. ועוד צריך לברך בכל יום שלא עשאני גוי ואחר כך ברוך שלא עשאני עבד ואחר כך ברוך שלא עשאני אשה, כמבואר בקונטרס הראייות.
<h2>דף קה:</h2>
היה לו שיעור כוס וחצי מברך עליו בתחלה וטועם ממנו [בידו] מלא לוגמיו ומניחו לברכת המזון, שאם יטעום ממנו בפיו הרי הוא פגום ואין ראוי לברך עליו ברכת המזון. ושיעור הכוס הוא רביעית הלוג יין מזוג, כמו שמבואר בפרק ערבי פסחים.
המתפלל תפלת ערבית שלשבת בערב שבת מבעוד יום, באותה שעה ורביע נאסר בעשיית מלאכה, אע"פ שהוא יום גמור, לפי שכבר קיבל עליו עול השבת, ואפי' ליכנס במרחץ, ואע"פ שאיסורו מדברי סופרים. ואם התפלל בטעות, כגון שנתקשרו שמים בעבים, וכסבור שהוא לילה והתפלל ערבית ואחר כך זרחה החמה, הרי זה מותר בעשיית מלאכה, וחוזר ומתפלל ערבית אחר כך, ואם הציבור התפללו [בטעות], הואיל והתפללו התפללו, שטורח להם לחזור ולהתפלל ואסורין בעשיית מלאכה.
<h2>דף קו:</h2>
אילו דברים אמרו בסעודה. המקדש על היין בערבי שבתות ובערבי ימים טובים, מברך על היין ואחר כך מברך על היום. וכן אם בא לקדש [על הפת], מברך על הפת ואחר כך על היום, כמו שמבואר בפרק ערבי פסחים.
